5 הטעויות נפוצות ברכיבה על סוסים – וכיצד לתקן אותן!
עודכן: 28 בספט׳ 2021
טעויות נפוצות ברכיבת סוסים גורמת לקצר בקשר שבין הסוס לרוכב, ומעכבת את שיתוף הפעולה שאמור להיווצר בשביל להצליח. ברוב המקרים, הסיבה לכך היא שהרוכב עוד לא ליטש מספיק את מיומנויות הרכיבה שלו ואת המנהיגות שאמורה להוביל את הסוס.
הקשר שבין הסוס לרוכב אין עליו להתבסס על כוחניות ואלימות, אלא על רגישות ומודעות. לחץ ינבע לא מתוך כוח השריר - כי סוס לא ניתן "לנצח" באלימות - אלא מכוח המוח, שכן זהו לא קרב מלכתחילה ואין פה מנצחים, ומאידך כן קיימת מנהיגות שמטרתה להוביל לשיתוף פעולה. (דניאל שחר)
הבחור בתמונה? הוא אני בתחילת הדרך כסטודנט להדרכת רכיבה - עם אהבה מופרזת לעיצוב באינסטגרם, כפי שאתם וודאי רואים. במבט לאחור, היו כל כך הרבה טעויות נפוצות ברכיבה על סוסים שמעולם לא הבחנתי בהן כתלמיד רכיבה.
בפוסט היום, אני עומד לחשוף בפניכם את עשר הטעויות הנפוצות ביותר אצל תלמידי הרכיבה - וכיצד לתקן אותן!
1. "המושך-האוטומטי" של המושכות
לתופעה הזו אני קורא "המושך-האוטומטי" מאחר והיא מופיעה כמעט בכל רכיבת סוסים מתחילה. אסביר זאת. הגוף שלנו אינו מתוכנן להתנתק מהקרקע לזמן כה רב, במיוחד כשמדובר בסיטואציה חדשה שמעולם לא נחוותה. אי לכך, המערכת הפרופריוספטיבית - אשר בקצרה אחראית למנוע כל נזק אפשרי שעלול להיגרם לגוף שלנו - שולחת פקודה אוטומטית לאחוז את המושכות בחוזקה ולמשוך אותן אחורנית כדי שלא ניפול.
התיקון האפשרי לבעיה הזו היא לעזור לתלמיד לפתח בטחון עצמי על הסוס ולהעיר את תשומת לבו שוב ושוב בכל פעם שידיו חוזרות להימתח אחורה, עד למצב שבו המודעות שלו גדולה דיה והוא מצליח לזכור או לפחות לשים לב בעצמו על שמירת הידיים קדימה כל הזמן. מומלץ אף להסביר לתלמיד על משמעות המתג וחשיבות ההתחשבות בפה של הסוס כדי שיווצר שיתוף פעולה ולא קרב בין השניים.
המעשה המקצועי שנהוג לעשות במקרה שכזה הוא להסיר את ראשיית הרכיבה ולחבר מושכות ילדים לראשיית הבית, ולתרגל משחקי תזוזה כמו רמזור על-ידי הרמת חישוקים אדום או ירוק לסירוגין והפנייתם לצדדים כדי לסמן להיכן לזוז, משום שלא כל הילדים עדיין יודעים מהו ימין ומהו שמאל. ניתן אף לקחת את זה צעד אחד קדימה וללמד מהו ימין ומהו שמאל, למשל על-ידי לבישת צמיד ביד מסוימת שתיבדל בעיני הילד מן היד השניה. יש גם מדריכים שמשתמשים בשיטת "באיזו יד אתה מצייר?" וישנן טכניקות רבות שאפשר להגות כפרי הדמיון.
כמובן שכמדריך רכיבה טיפולית אדגיש לכם כי ניתן להמיר זאת לערכים טיפוליים. המלצה אישית שלי אל המדריכים שביניכם היא להרחיב ולהסביר על ההבדל שבין האלים למנהיג - האלים משתמש בכוח השריר, בעוד המנהיג משתמש בכוח המוח. המנהיג הוא אסרטיבי, משמע נחוש, והוא משיג את הצלחותיו בעקשות ובהתמדה. כדאי להעניק דוגמאות מבית-הספר של הילד האלים, מעשיו והשלכותיהם; לעומת הילד המנהיג שיודע לפעול בחוכמה, להתעלם מהצקות ולדווח לסמכות הבית-ספרית או להורים על בריונות.
היה לי בעבר תלמיד שעבדתי איתו דרך ההסברים הללו, וכמות האלימות בבית-הספר פחתה משמעותית עם הזמן - פחות הציקו לו והוא פחות הציק לאחרים - משום שהוא הפנים לבסוף שכפי שהצליח להוביל סוס בחוכמה ולא בכוח, כך גם יצליח להוביל ילדים, והכי חשוב - להוביל את עצמו. כי ילד שמספיק רוצה, הוא ילד שעתיד להצליח.
2. "הפסל" שעל האוכף
לתופעה הזו אני קורא "הפסל" בעקבות הלחץ הרב שחש הרוכב החדש, לחץ אשר גורם לגוף להיות נוקשה מדי. גם טעות זו נפוצה כמעט בכל רכיבה חדשה על סוסים, אך ההבדל הוא שכאן ישנה חריגה מסוימת.
ילדים - בדרך כלל יהיו אלו בנות - אשר למדו התעמלות קרקע או הגיעו מרקע ספורטיבי כלשהו - הוכיחו לי במהלך שנות נסיוני יכולות פיזיות מרהיבות ביחס לגילם, הן ברמת הגמישות והן בחוזק השריר, ומעל הכול הראו יכולת שכבר הפכה מוטמעת וכמעט לא מודעת לשחרר את השרירים ולחשוף שפת גוף נטולת כל לחץ.
האם אתם יודעים מה מתרחש כאשר משלבים גוף גמיש של הרוכב יחד עם גופו הגמיש של הסוס? אנחנו מקבלים את התנועה ההרמונית ביותר האפשרית, והחיבור בין שני השותפים נוצר במהירות ומביא לשיתוף פעולה נפלא!
ואצל הרוכבים שלא הגיעו אל החווה עם יתרון שכזה, גם כאן ניתן לללמד ולשפר. פעם נוספת, הקושי הזה נובע עקב אילוצו של הגוף לשמור על עצמו. לכן, גם כאן יכולה העלאת המודעות לגוף לעזור, ובנוסף לכך אפשר לשלב תרגילי נשימות ומתיחות שרירים כמו ידיים לברכיים ולעקבים, הגעה לאוזני הסוס, הגעה לזנבו, עמידה בארכובות, רוטציות של הזרועות, הצוואר והגב, וכיוצא באלו. עוד דבר שאני נוהג לעשות הוא כמובן להדגים, דבר שעוזר לילדים להבין אף יותר. אני מראה להם שני סוגי הליכות שלי - האחד מאוד כבד ורובוטי, בטענה כי "יש לי בלוק אבן גדול על הגב", והשני הליכה מאוד גמישה וחלקה כאילו "יש לי ג'לי שדבוק לי לגוף". לאחר מכן אני שואל אותם, איזו לדעתם מבין שתי ההליכות נעימה יותר ואיזו נוקשה יותר? את התשובה הם מבינים היטב, ואני מדגיש להם שכך גם חשובה תנועתם על הסוס והשתלבותם עם הקצב שלו.
גם אתם, דרך אגב - בין אם אתם מדריכי רכיבה או פשוט אנשים של כושר - יכולים להמשיך ולשמור על הגוף שלכם עם תרגילי חימום, מתיחה, אירובי ואנאירובי. בהזדמנות זו אני רוצה להמליץ לכם על אתר מעולה (שיש לו גם אפליקציה לאנדרואיד) ושמו Darebee. אני נוהג לעשות באמצעותו כושר כבר זמן רב, ויש לו סוגים שונים ומגוונים של אימונים מאוד יעילים. זה תורם לי גם בבריאות הכללית היומיומית, גם בעבודתי כמדריך רכיבה טיפולית ואפילו כרוכב סוסים בעצמי.
3. "מכונת הרגליים הלוחצות"
"מכונת הרגליים הלוחצות" היא תופעה שרוכבי סוסים מתחילים עושים כאשר הם לוחצים את העקבים על הבטן של הסוס (החבית) באופן כמעט קבוע וחסר-מנוח. הם לוחצים אותה בצורה כל כך הדוקה שהסוס מרגיש עלייה דרסטית ברמת הלחץ שמופעלת עליו. הרוכבים החדשים משתמשים באינסטיקטים ההישרדותיים שלהם כדי לשמור את הגוף ישר ומאוזן כמה שאפשר, אך האמת היא, כאשר הדבר מגיע לסוסים: ככל שאתה לוחץ - יש יותר סטרס. המשמעות היא ההפך הגמור - הסבירות גבוהה יותר שהרוכב דווקא כן יפול.
כרוכב, על אחת כמה וכמה כאחד שזה עתה התחיל, חשוב שהתלמיד יבין שצריך ללמוד את הסוס, לא רק לדחוף אותו. החוכמה היא לא לפמפם את הרגליים עשרות פעמיים ולשגע את הסוס, גם לא לתת דרבון-שניים חזקים ומסכמים, ובטח שלא לפתוח בהצלפה של שוט או מושכות (מזוויע, יצא לי לראות את זה). אנחנו רוצים, כאמור, להקנות לתלמיד שלנו ערכים טיפוליים, ולא נוכל להשיג אותם על-ידי כך שנלמד אותו "לפרק" לסוס את הבטן. תאמינו או לא - שמעתי בעבר מדריך שאמר "נו כבר, תצליף בו!" זה מה שאתה מייחל ללמד את הילד? להשתמש באלימות כשלא מקשיבים לו? מעולה, אז הפעם הבאה שהילד יבקש משהו מאחיו או מחבר שלו ולא יקבל, הוא יחלוק להם סטירה שדורשת את מבוקשו.
המטרה שלנו היא ללמד ילד להרגיש את הסוס, להתחשב בסוס, וכך גם בחיים. להבין שישנם יצורים חיים נוספים מלבדו, ושיש להתחשב ברגשותיהם. במקרים רבים מספיקה הטיית משקל קלה קדימה כדי לגרום לסוס להבין שמטרתנו לפסוע קדימה. אם לא הצלחנו להגיע להבנה עם הסוס, ניתן להתעקש עם פקודות קוליות כצקצוקים. הסוס אינו אדיוט, וודאי לא כשיושבים לו על הגב. הוא מרגיש הכול ויודע כבר לזוז קדימה מעצמו, צריכים רק להבין אותו ולעזור לו להבין את כוונתנו. שוב, נחישות כדי שיווצר שיתוף פעולה, ולא לעבור להצלפה או לשבירת-צלעות כשלא תמיד מצליח על הפעם הראשונה. יש כאן גם אלמנט חשוב של סף תסכול - לגרום לילד להבין שאין צורך להפוך אגרסיבי ולנהוג בתוקפנות מיד כשלא הולך, וכי יש להמשיך ולהתאמץ כדי לקבל את התוצאה הרצויה.
מדריכי הרכיבה המתחילים שבין הקוראים, חשוב שתבינו: אם הסוס רק רוצה, אם רק יתחשק לו, התלמיד על הרצפה - וכנראה שגם אתם. האם חשבתם פעם למה ברודיאו צריכים להגיע רק לתשע שניות? הקשר שבין הסוס לרוכב אין עליו להתבסס על כוחניות ואלימות, אלא על רגישות ומודעות. לחץ ינבע לא מתוך כוח השריר - כי סוס לא ניתן "לנצח" באלימות - אלא מכוח המוח, שכן זהו לא קרב מלכתחילה ואין פה מנצחים, ומאידך כן קיימת מנהיגות שמטרתה להוביל לשיתוף פעולה.
4. חוסר בקואורדינציה וקשיים במוטוריקה
חוסר בקואורדינציה מתבטאת ברכיבת סוסים של רוכבים מתחילים כאשר התלמיד מתבקש להפנות את הסוס ימינה או שמאלה. התגובה הראשונית של רוב הילדים היא למשוך בפתאומיות אגרסיבית את המושכות לאחור ולצד המבוקש, עם שתי הידיים. אין זה נובע בהכרח כי הילד אגרסיבי או אימפולסיבי באופיו, אלא כי אצל ילדים המוטוריקה הגסה עדיין לא מספיק מפותחת, לכן הם נוטים להגזים בפעולות המוטוריות מתוך מחשבה שעוצמה גבוהה יותר תביא אותם לתוצאה טובה יותר. הם אינם מודעים עוד לעובדה שלעיתים דיוק ועידון עשויים להסביר לסוס באופן בהיר ומובן יותר את הפעולה הרצויה מאשר שימוש חזק ומידי - או אפילו פתאומי - במושכות.
שתי בעיות עלו מן הנקרא בפסקה מעל. האחת היא שהילדים לוקחים את המושכות אחורה, והשניה היא שהם לוקחים אותן עם שתי הידיים לצד במקום עם יד אחת של אותו הכיוון. הילדים החמודים עוד לא פיתחו קואורדינציה מספקת, והם מתקשים להבין שמושכה ימין מחוברת למתג ימין ומושכה שמאל למתג שמאל. מבחינתם, משיכת זוג הידיים לכיוון אחד יביא לתוצאה הרצויה מהר יותר, שהרי הם השתמשו בשתי הידיים ולא רק באחת מהן. אך כפי שברור לנו, לא משנה כמה ימשוך הילד את מושכה ימין לצד שמאל, עדיין הוא למעשה מושך ימינה, וגורם לסוס בלבול וכאב שלא בצדק. קושי נוסף שמתלווה לאלו הוא שמשיכות פתאומיות או חזקות מדי במושכות, עלולות לגרום לסוס לפתח התנגדות לבקשות הרוכב ואף להביא למצב מסוכן של כעס, איום או תוקפנות מצדו של הסוס.
כאשר אנו מסבירים זאת - ואפילו עולים על הסוס בעצמנו ומראים לילד וויזואלית (שכן יש כאלו שלומדים טוב יותר בשמיעה ויש כאלו שבראייה) - ולאחר מכן נותנים לילד להתאמן שוב ושוב, בסופו של דבר הוא יבין זאת ויצליח. לילדים הקטנים זה אורך זמן רב יותר ודורש עוד מאמץ, אבל אפשר לפתח את יכולות הקואורדינציה והמוטוריקה בשילוב של משחקים ותרגילים ממגוון סוגים וגוונים, בעיקר כאלו שמשתמשים בחישוקים או אביזרים אחרים במקום מושכות. כך באופן זמני אנו מלמדים את הילד להוזיז את הסוס בצורה נכונה, גם שומרים על בטיחות עם חבל ההובלה, וגם מונעים מן הסוס כאב ובלבול שלא לצורך.
5. "הדלדלה" שעל האוכף
כן, אני יודע, דלדלה נשמע מצחיק. אבל בניגוד לתופעת "הפסל" שעל האוכף, ישנם גם אותם רוכבי סוסים מתחילים שכאשר עולים על האוכף הם יושבים דווקא להפך - בצורה מאוד נוזלית ואפילו נשפכת. הקושי נובע מחגורת כתפיים חלשה ושרירים מייצבים לא מפותחים מספיק (שרירי הליבה של הבטן והגב). בעיני מדריכים בפרט ואנשים רבים בכלל, עלול הדבר להתפרש כעייפות/אפאטיות, אך לא תמיד זו הסיבה, אם כי במקרים מסוימים זה כן יכול להיות עניין רגשי ולא בהכרח פיזי - או אולי אפילו שילוב של השניים.
זה לא קל לילדים ליישר את הגב כאשר הם ישובים על גב הסוס. הרגליים מנותקות מהקרקע, הגוף מבולבל מהסיטואציה הזרה, והסוס בנוסף לכך זז בתנועתו התלת-מימדית: קדימה, אחורה ולצדדים. גם אם נבקש מן הילד ליישר את גבו, ייתכן מאוד שלאחר מספר שניות נראה אותו "נשפך" חזרה מטה, ממש מתדלדל ומקמר את גבו. חשוב לציין כי היום התופעה הזו מחמירה, עקב עליית מגמת הגיימינג בארץ ותופעת ה"פורטנייט" שאני די בטוח כי תוקפת כל חווה בארץ בימים אלו. הילדים יושבים שעות מול המחשב, האקס-בוקס, הסוני או הטלוויזיה, והגוף שלהם מתחיל להתרגל לשבת כמו "דלדלה", מה שכנראה גם יגרום לבעיות גב בעתיד.
כאשר מדובר בסוס, היופי אך עם זאת גם הבעיה, הם שהסוס מרגיש אנרגיה בצורה מדהימה, וישיבה עקומה שנובעת ממקור פיזי של הילד, עלולה להתפרש כמקור רגשי אצל הסוס. כלומר, בעוד הילד מקרין חולשה של שריריו, הסוס עלול לחוש כי הילד תשוש והוא פחות יצהל לשתף פעולה (קלטתם את שני משחקי המילים?!)
בכל אופן, חשוב להבין כאן שלרוב הסוס כן מבין את סוג הרוכב שיושב עליו. הוא יודע הכול, את המשקל והגובה של הרוכב, את רמת הבטחון או הפחד שלו, ומעל הכול - את איכות המנהיגות של הרוכב. אני רוצה לשתף אתכם בדוגמה קטנה. כשעבדתי בחוות עומרי בירושלים, היה לנו סוס בשם "זיק". הוא אחד מסוסי הרכיבה הטיפולית המוכשרים ביותר שראיתי. הוא היה כל כך שקט ורגוע, שגם אילו נפלו השמיים והתקרה הייתה קורסת - הוא היה עומד דום ושומר על הילד שיושב על גבו. אבל אז, עליתי עליו אני. מהסוס המופנם והטיפולי שהוא היה, פרץ סוס מקצועי, מהיר, חד ואנרגטי. הייתי בהלם. רק אז התברר לי כמה שסוסים יודעים מי יושב עליהם. כנראה שהדרך שבה אנו המבוגרים יושבים על הסוס - בצורה כה זקורה וחדה - בשילוב האנרגיה שאנו משדרים לסוס, היא שגורמת לו להבין כל כך טוב. ולכן ילדים שיושבים שפופים, ועל אחד כמה וכמה אלו שגם משדרים אפאתטיות ועייפות, עלולים לבלבל את הסוס ויתקשו הרבה יותר להוביל אותו לתזוזה.
ניתן לתקן את הבעיה הזו גם באמצעות האתר והאפליקציה שהמלצתי קודם לכן, אימוני Darebee שבהם ניתן להשתמש כדי לעורר את הרוכב, וכמו כן על-ידי שנעניק לילד סוס מעט חם יותר, אנרגטי יותר באופי שלו, אשר תנועתו תפעיל את גוף התלמיד ותעודד את יצירת התקשורת ושיתוף הפעולה איתנו, מדריכי הרכיבה הטיפולית.
ואם כבר שיתוף פעולה איתנו ובאנרגיות עסקינן, אתם תמיד מוזמנים ליצור איתי קשר על-מנת לקבוע שיעורי רכיבה בגישה שייסדתי: "לב למען הצלחה", ולחוות איתי שיעורי רכיבה יחודיים במינם! חייגו עכשיו: 054-542-0148
תודה רבה על זמנכם וקריאתכם! מוקיר מעומק הלב:
דניאל שחר - המדריך האנרגטי של הרכיבה הטיפולית
