חיפוש
  • דניאל שחר

למטבע שני צדדים והיחסים הדדיים

אז בפוסט הקודם דיברנו על מנהיג טוב מול מנהיג רע, וראינו למעשה שלאדם תמיד יש אגו עצמי להתמודד מולו, שם הוא מגיע לנקודת בחירה שבה עליו להחליט האם הוא למעשה בוחר לעשות לעזור לזולת או שדווקא להרע לו, בין אם על-ידי עקיפת החוק, ניצול האחר או התעלמות מן הצדק הראוי.


אבל הפעם, בפוסט זה, אני הולך להציג צד חדש של האגו האנושי, והוא לא האגו העצמי. כפי שאומר הציטוט, כך אני גם שם לב בחיי, שככל שאני מטפס מעלה ומתפתח, צומח ומצליח, כך עוקב אחריי כלב אנונימי ששמו "אגו". הכלב האנונימי הזה מופיע במספר פנים - וכשאני מצליח להתגבר על האגו העצמי שלי - פתאום הוא מגיע, נובח מולי שהוא טוב יותר ממני. אז אני רוצה לשאול היום - מהם שני הצדדים של המטבע וכיצד ההדדיות שבין אגו אחד לאגו אחר באה לידי ביטוי, הן אצל בני אדם והן אצל סוסים?


אני רוצה להתמקד במשפט מפתח שמרתיח אותי מאוד. אתם מכירים את זה שלאנשים יש נטייה לומר: "אני טיפחתי אותך"? אז כשהם אומרים את זה, הם חושפים מולנו רק צד אחד של המטבע. לפעמים האגו של האדם גורם לו לחשוב שהוא סגנו של אלוהים, אבל בדרך הוא שוכח, שגם אלוהים זקוק למאמיניו. הכוונה היא, שיחסים בין-אישיים הם כמו מטבע בעל שני צדדים, וכמו שהאחד תורם לאחר, כך גם האחר תורם לאחד. בחברות למשל, חייבים ששני הצדדים יתנו מעצמם על-מנת שהקשר יצלח. גם בעבודה, כשמעסיק נותן הזדמנות לעובד, כך גם העובד עושה את מירב ומיטב מאמציו כדי להשיב גמול למעסיק ולרומם את עסקיו להצלחה. מעסיק בלי עובדים הוא חסר אונים, וכך גם עובדים ללא מעסיק. אי אפשר לקיים את מערכת היחסים בהתבוננות רק על מטבע אחד.


ואיך זה בעצם מתקשר לנו לסוסים? מה אנחנו יכולים ללמוד מהסוסים על ההשקפה האנושית השגויה הזאת? כדי להבין את המסר, אנחנו נתמקד הפעם לא במנהיג, אלא בעדר. כאשר המנהיג מוביל את העדר, הוא מבין שכפי שמחובתו לשמור עליהם, כך גם הם מעניקים לו בטחון ושומרים עליו, ויתרה מכך - הם אף מביאים סייחים נוספים אל תוך העדר כדי שיגדלו וירחיבו את עוצמתה של המשפחה וסיכויי הישרדותה. המנהיג הסוס יכל לנטוש את העדר, אך הוא לעולם לא יעשה זאת, משום שהוא מודע היטב לעובדה שכפי שהעדר יתקשה לשרוד בלעדיו, כך גם הוא יתקשה לשרוד בלעדיהם - גם אם הוא "טיפח" אותם. גם הם טיפחו אותו, ועל זה אין עוררין. חברי העדר מכירים בו כמנהיג, הם נותנים לו את רתמות ההובלה, ושומרים על גבו תוך שהוא מפלס אל דרכם אל המקום הבטוח הבא. ואילו המנהיג כן היה נוטש את העדר, או אף נטש אחד מהם בזמן שהטורף בעקבותם - הרי שהעדר הצטמצם, נחלש, וכך גם המנהיג, שוודאי לא יכול לבוא בטענות לקורבן מאחר שהוא לא טרח לבוא לקראתו כשהיה זקוק לו.


מכאן אני רוצה לגעת בקצרה בנקודת מבט נוספת. מי אמר שדווקא המנהיג הוא זה שטיפח את העדר? הרי יתכן באותה מידה שהעדר הוא שבחר במנהיג! שאם בחרו הסוסים לעקוב דווקא אחרי מנהיג זה, היה הדבר בגלל שהם מאמינים בבטחון שלו וגם הם רוצים לתרום לו ולהעצים את נוכחותו. העדר, באותה מידה, יכל לבוא עם טענת הטיפוח, ולומר כי אלמלא כל המאמץ וההשתדלות, כל הנתינה וההירתמות, למנהיג מעולם לא היה את מי להוביל ואף הישרדותו לא הייתה בטוחה. לכן אם נשוב לרגע לדוגמאות האנושיות, לחברות למשל, לא היה האחד מצליח כפי שהצליח במצבים מסוימים ללא נוכחותו ועזרתו של השני ואכן קיימת תלות צוותית, או בדוגמת העבודה, על המעסיק להבין שאילו לא היה העובד נותן מעצמו כפי שנתן, העסק אף פעם לא היה נראה כפי שהוא או מגיע לרמה גבוהה.


לסיכום, דעתי היא שלא משנה באיזה צד של המטבע מדובר, עלינו להכיר ולחשוף גם את הצד השני. ברגע שמשהו קורה, מצב רע לרוב, המנהיג לא יכול לבוא ולטעון שיורקים לסמכותו בנפים, מאחר שאילולא היה לו עדר - הוא מעולם לא היה מנהיג, ובטח שלא מנהיג נחשב. תמיד תזכרו כי השוויון מתקיים בהדדיות בין שני הצדדים, והעדר - גם אם מדובר אפילו רק בחבר עדר יחיד - אינו פחות חשוב מהמנהיג.



4 צפיות0 תגובות