פעם ליקקתם קרח עד שקפא לכם המוח?! לכולנו זה קרה, כילדים או מבוגרים, הטעם של הקרח המסוכר בקיץ חם שמרענן לנו את הגוף והנפש. אבל למה כשאנחנו מקבלים קפאון-מוח (Brain Freeze), אנחנו ממשיכים לחזור לקרח פעם אחר פעם? התשובה פשוטה: אנחנו נהנים מהקרחון עד כדי כך, שאנחנו מוכנים להמשיך איתו כל הדרך, למרות שכואב.
האם מתישהו עצרנו לחשוב כמה הדבר הזה מלמד אותנו כילדים על התמדה? שאלה רטורית, כן? ככל הנראה לא חשבנו על זה לעומק, לא כילדים ובטח לא היום כמבוגרים עם כל הדאגות שמרחפות מעל ראשנו. ילדים נוטים לא פעם לקפוץ ממשימה למשימה, מדבר לדבר, בתום לב ובכוונה טובה להספיק כמה שיותר בכמה שפחות זמן. אבל הרצון הזה, לאכול את כל העוגה ולהשאירה שלמה, מפתח אצלנו פעמים רבות הרגל שלילי לא-מודע, דחיינות וחוסר רצון או יכולת להשלים פעולה או פעילות עד סופן.
הקושי הזה קיים אצל המון ילדים, על אחת כמה וכמה התזזיתיים יותר שבהם (לא בהכרח מאובחני ADHD), וקיים גם אצל אחד החניכים המהממים שלי. מי מכם/ן שקרא/ה את הפוסט הקודם שלי, על אתגרי הביצים והבננה המעוכה, יודע שבגישתי "לב למען הצלחה" אני מחפש דרכים יצירתיות, מהנות ומשמעותיות עבור הילד, כדי להפוך את הקושי שלו ממונע הצלחה לכזה המניע אותה. וכך עשיתי גם בפעם האחרונה בה נפגשנו, כאשר הקפאתי שתי קופסאות קטנות עם מים בתוכן וסוכריות בתחתית, ובחלוף הלילה נוצרו שני קרחונים מסוכרים וטעימים.
באתגר קיבלנו החניך ואני כל אחד קוביית קרח, ונאלצנו ללקק אותה *מבלי לנשוך או לשבור*, וכך להמיס אותה בהדרגה עד אשר כל הסוכריות השבויות בפנים משתחררות החוצה. המשתתף הראשון שהצליח לחלץ את כל הסוכריות, זוכה בפריבילגיה להיפטר מהקרח ולזרוק לפח את מה שנשאר ממנו, ולהנות בכיף מהסוכריות הטעימות. המשתתף שהפסיד לעומת זאת, נאלץ לסיים את הקרח עד סופו, בהבטחה שיוכל לקבל את הסוכריות בסוף עם יעמוד במשימה.
למען הערכים החינוכיים, כמה נקודות חשובות שהייתי רוצה להעלות בפניכם, שיחד תרמו להפיכת הקושי של הילד למנוע ההצלחה:
1. יכולת ההתמדה – איכות כל כך חשובה באדם, שבלעדיה כל השאר לא היה קורה. על-ידי פעילות מהנה, יצירתית ובעלת משמעות עבור הילד, הוא הצליח להתקבע על ליקוק הקרח במשך מעלה מחצי שעה! אני חוזר, חצי שעה על אותה פעילות שיכולה להיות מאוד מונוטונית כי היא לא מערבת גורמי הפתעה למיניהם.
2. קשב וריכוז – מאחר שהאתגר לא כלל בתוכו גורמי הפתעה שהיו יכולים להצית את הלהט מחדש, הילד נאלץ לגייס קשב ולעורר את הריכוז שלו פעם אחר פעם כדי לסיים את הקרח עד סופו, והוא עשה זאת בתבונה באמצעות פורקן ושחרור של שטויות וצחוקים תוך כדי הליקוק, שאפשרו לו להישאר עירני למשימה.
3. סף תסכול – קפאון-המוח שהקרח גורם יכול להיות לא נעים, ועם זאת הילד עדיין הצליח למרות שקשה לו. על-ידי כך, עלה למעשה סף התסכול שלו כי הוא הצליח להתמודד עם משהו שיכול היה במקום זאת פשוט לסרב לעשות. אף אחד לא הכריח אותו, אני רק עודדתי ואמרתי לו שהוא מסוגל, והוא האמין בכך והמשיך.
4. קבלת חוקים ועבודה במסגרת - כפי שרשמתי קודם, חוק חשוב באתגר היה שאסור לשבור או לנשוך את הקרח, ניתן להמיסו רק על-ידי ליקוק. תחשבו שבמשך מעל חצי שעה הקרח היה במרחק של סנטימטר מהשיניים של הילד, כמה מגרה זה בטח היה לרצות לנשוך ולשבור ולגמור עם הסיפור ולצאת מנצח. אבל כשהאתגר כיף, החוקים מקובלים, והילד למד לעבוד בתוך מסגרת מוגדרת.
5. לאתגר ולא להכשיל – נקודה סופר חשובה שאני רואה המון אנשי הדרכה נופלים בו. כשאנחנו מאתגרים ילד, המטרה שלנו היא להביא אותו לנקודה שבה הוא הכי מתקשה (Peak) ומשם למנף אותו בכל הכוח. ברגע שנתנו לילד משהו שהוא לא יכול לבצע, או משימה שאין גמול כלשהו בצידה (בין אם זו סוכריה ממשית, תואר המנצח או הזכות לתת משימת-נגד למפסיד) – המוטיבציה יורדת משמעותית ובמקביל עולה הסיכוי לכישלון.
ואתם יודעים מה? כשסיים הילד היה כל כך רווי מהקרח ושמח מהצלחתו לעמוד במשימה, שאפילו הסכים לוותר על הסוכריות, מה שיצר לי חלון הזדמנות לחזק אותו ולהעלות את הנושא של הבריאות, שבתכל'ס הוא יצא בריא יותר ממני כי אני אכלתי את הסוכריות והוא לו. והופ, הרגע הענקנו לו תחושת ניצחון מידית נוספת!
מיותר לציין שזה מה שהגישה שלי יודעת לעשות הכי טוב שאפשר? אם אתם חושבים כמוני, הגיבו ושתפו! רוצים או רוצות שגם הילדים שלכם/ן יזכו למימוש הפוטנציאל שלהם? צרו קשר להרשמה לחונכות שלי עוד היום! השנה החדשה בפתח, כבר התחלתי למלא מקומות ובקרוב מאוד כבר לא יישארו משבצות פנויות. 054-5420148 www.DanielShahar.com
Comentarios