.png){kind=small}
לפעמים בדרך למעלה, תוך שאנו שואפים להתפתח ולהתקדם, אנחנו פוגשים במקרים שמפתיעים אותנו וגורמים לנו לתהות - כמה אמיתיים אנחנו כבני אדם? בתור מדריך רכיבה טיפולית, אני מאמין שהיעוד שלנו הוא ללמד את הילדים את הדרך שבה אנו באמת מאמינים. אבל אז עולה השאלה, במה אנחנו מאמינים באמת? כמה אנחנו אמיתיים עם עצמנו? כמה, ברגע האמת, אנחנו נשארים עצמנו, גם כשזה מגיע למקומות שלא ציפינו או שמחוץ לאזור הנוחות שלנו. אם נסתכל על הסוסים, שהם מעבר לכלי העבודה שלנו, הם המראה של הנפש שלנו, יתברר לנו שגם אצל החיות הקסומות האלה, כמו אצל בני אדם - קיימת היררכיה.
יש את המנהיג (לרוב מנהיגה), שמוביל את הסוסים בתלמי החיים, כדי לשרוד עוד יום, ועוד יום, ועוד אחד, בתקווה שלא יקפוץ הטורף ברגע, בזמן ובמקום הלא נכונים. ואני שואל: "מי הוא אותו מנהיג אצל בני האדם?" האם המנהיג הוא שומר הצדק והחוק, זה שדואג לעמיתיו גם אם זה במחיר הקרבה של עקרון החשוב לו (כמו לוותר על ידע, כסף, אגו), זה שלא משנה את פרצופו כאשר משהו לא מתאים לו? או שאולי המנהיג הוא דווקא זה שלא מעניין אותו דבר מעבר לעצמו, שברגע האמת יעשה את ההפך - יקריב את עמיתו בשביל העקרון שחשוב לו (גם אם העקרון הזה חשוב מאוד בעיניו), ואפילו ינסה לגרום לפרצופך להיראות כמי שהשתנה, העיקר לצאת עם ידו על העליונה?
אני חושב שרבים מן האנשים משתייכים דווקא לסוג השני, לסוג הטורף, ולא לסוג הנטרף, הצמחוני, הסוסי. מעטים האנשים שיודו שטעו, שיפעלו לפי חוק גם אם ובמידה מצאו פרצה לכך, שיתנו מעצמם ועל דעת עצמם - ולא יפעלו בתוקפנות כאשר האחר מנסה להגן על עצמו. זהו לא מנהיג, אלא ההפך הגמור. בני אדם, מטבעם, ינסו לתקוף כל מי שיתקרב ליקר ללבם, בין אם מדובר במשפחה, באמונה וברוח או בחומריות. מאוד קל לבוא ולתקוף את האחר, העיקר לצאת צודק. אלו בני האדם שמרגישים שידם על העליונה אך ורק כי הם יודעים שההפך הוא הנכון - הם לא היו בסדר, וזו הדרך שלהם להצדיק את עצמם. הם לא שמרו על החוק, הם לא כבדו את האחר, הם לא נהגו בהוגנות כלפי האדם שעומד מולם. פשוט מאוד - כשאדם מרגיש אשם, הוא תוקף, מאיים, מעליב. כשאדם מרגיש צודק - הוא שותק, כי הוא בטוח בעצמו.
ומכאן עולה השאלה - מה אנחנו עושים לגבי זה? האם אלה האידאלים שאנו מעבירים הלאה? או שאולי כדאי לו לאדם להודות בטעויותיו ולנסות לתקן? כיצד ניצור עולם שווה והוגן, שבו נוכל להדריך ילדים להיות מבוגרים טובים, הוגנים ונעימי הליכות - אם אין באפשרותנו לנהוג כך? ולכן, אנו משתמשים בסוס כדי לדעת: "מה היינו עושים אילו?" מה היינו עושים אילו היינו המוביל של העדר, כיצד היינו נוהגים על מנת להבטיח את הישרדותנו ושמירת היקר ללבנו?
סוס, כחיה נטרפת, צמחונית, הוא הסוג הראשון של המנהיג: מבין את טעויותיו ואף לומד מהן מהר, שומר את החוק והסדר בעדרו ולא מנסה לתקוף את האחר כשאין באמת סיבה טובה לכך. הכוונה היא שסוס הוא לא רק המראה שלנו, אלא התיקון שלנו. הוא מראה לנו כיצד שומרים על העמית, בדרך של אהבה וכבוד ולא של זלזול ותאוות בצע, כיצד באמת שומרים על סדר היררכי שעלול לגרור מריבות אגו רק לעיתים נדירות - הרבה יותר נדירות בהשוואה לאדם. אז נכון, לסוס אין מוח מפותח כמו שלנו ולכן גם אין לו את אותן בעיות ודאגות כמו שלנו, אבל נדמה במקרים רבים שלבו של הסוס גדול ומפותח יותר משל רבים מבני האדם. הוא עשוי להקריב את עצמו בשביל היקר לו ולצאת לעזרתו גם במחיר סיכון חייו, בעוד שהאדם עשוי להקריב את הזולת בשביל חייו וטובותיו האישיות. סוס שומר על ההיררכיה בדרך של בדיקה פנימית וחיצונית לפני שהוא פועל באגרסיביות. האדם שומר על היררכיה בדרך של איומים, כוח הזרוע, "נצחון" אגו כביכול - שהוא בסופו של דבר ההפסד הגדול ביותר, כי הדבר הזה שהאדם מחשיב כנצחון עלול להיות זיוף קל ורדוד של נסיון להגן על הטעויות במקום להכיר בהן ולפעול על-מנת לתקנן.
בהמשך נדבר גם על סוסי העדר, על הסוס המאסף - והדמיון שלהם אלינו, בני האדם. אבל בפוסט זה אני רוצה שתקחו אתכם מחשבה קטנה הלאה. לא משנה אם אנחנו שכירים, מעסיקים או עצמאיים. לא משנה אם אנו לבדנו או שמתחתנו ישנם אנשים נוספים. לא משנה אם גדלנו עם כפית של זהב בפה או לא. לא משנה אם עשינו תואר בעצמנו או נישאנו לאקדמאי/ת. לא משנה כמה אנחנו חושבים שפיתחנו שיטה ייחודית שתשנה את פני החברה/החינוך/הסביבה/המדינה או שאנו סך הכול אנשים פשוטים, שבחיקנו לא יותר מלב ונשמה להציע. כל אלה לא משנים דבר, כי בשורה התחתונה - כולנו בני אדם. אנו בני אדם ושני יצרים שליטים אצלנו - הטוב והרע, ובטבע של חלק מאיתנו שולט הרע, כשבחלק האחר שולט הטוב. אבל זהו לא תירוץ, משום שיכולת הבחירה מעולם לא נלקחה מאיתנו. הבחירה אם ללכת לפי החוק, לשמור על הסדר, לרדוף את הצדק, למלא את הלב באהבה ולא בתאווה, להיות נעימי הליכות כשמתאים אבל גם כשפחות מתאים ועלינו לצאת מאזור הנוחות שלנו.
הבחירה תמיד הייתה שלנו ותמיד תהיה כזו, ומכאן איך נתנהג? מדריכי רכיבה טיפולית, בעלי חוות או מטופלים בעצמנו - דרכו של האדם לשנות את העולם מתחילה בראש ובראשונה ביכולת שלו לשנות את עצמו, לטובה. להסתכל במראה שנקראת הסוס, אבל לא רק, אלא גם לנהוג לפי התיקון שהסוס חושף בפנינו. להתרברב על אגו אנחנו יכולים עד מחר, אבל לשנות למען הזולת - צריך עוד היום.
