זו  הברכה  של הילדים הרגישים:
 

מצד אחד יש להם לב ענק,

הם החברים הכי נאמנים,

הם רדאר מהלך של רגשות,

הם לוחמי הצדק הכי גדולים,

​

אבל מצד שני זה גם לפעמים

מרגיש כמו סוג של  קללה: 

​

הם נפגעים נורא בקלות,

מאפשרים לכל הערה של איזה פוץ

להכנס להם ישר לתוך הנשמה,

קל "להדליק" אותם במשחקים

והם כועסים מהר כשהם מפסידים

או כשהדברים לא הולכים כפי שרצו.

 אז הפתרון האמיתי נמצא פה: 

אם נגרום לילד שלך להאמין
בחוזקות, ביכולות, במנהיגות שלו,

נוכל לגרום לו לבטא את מי שהוא

בשיא העוצמה מול כל החברים שלו,

​

ואם נגרום לו לבטא את עצמו כך

ולהפגין יכולות מול החברים שלו -

 

הוא יעריך את עצמו יותר,

הם יתחילו להעריך אותו יותר,

ואת תקבלי המון נחת וילד גאה

שלא חוזר כל יום הביתה מתוסכל

כמו פצצה טעונה ומתקתקת...

​

ויש שיטתיות מדויקת לזה

שברגע שתביני איך היא עובדת -

הכול יתחיל להשתנות לטובה.