ביצה על הראש ובננה מעוכה – כך עבדנו על שקט פנימי, קשב וריכוז ופיתוח חוסן.

*הבהרה חשובה: העלאת הסרטון אושרה ע"י האמא ובנה*

ביצה על הראש ובננה מעוכה – כך עבדנו על שקט פנימי, קשב וריכוז ופיתוח חוסן. מעטים הם בעלי המקצוע שכאשר תשאלו אותם: "מה עשית היום עם הילד שלי?", יענו לכם "שברנו אחד לשני ביצה על הראש, וכל אזור הצוואר שלנו היה מפוצץ בבננה מעוכה". פחותים עוד יותר הם הסיכויים שתראו את זה במו עיניכם, ואם כן – הרווחתם – כי החיוך על פניו של הילד יאמר הכול.

בחונכות שלי, "לב למען הצלחה", אני שואף לפתוח את הילד לכמה שיותר חוויות חדשות ולהגיע למטרות שהצבתי יחד עם ההורים, אבל בדרך שגישתי דוגלת: דרך של הנאה, של מקוריות ושל משמעות.

אז עם אחד החניכים שלי החלטתי לעבוד על הקשבה בשני רבדיה, פנימית וחיצונית. מהיכרות עם אותו ילד, אני יודע שהוא אנרגטי, אוהב לזוז ולדבר, אבל זה לעתים מקשה עליו להקשיב. לכן, רציתי לעשות את מה שגישת החונכות שלי עושה הכי טוב: לקחת את הקשיים הללו ולמנף אותם למנועי ההצלחה של החניך.

למפגש שלנו הגעתי עם בגדי החלפה. אנחנו שותים ברד (הוא) וקפה (אני), ומתעדכנים קצת על מה שחדש. ואז, אנחנו ניגשים למקרר ושולפים שתי בננות ושש ביצים. אני מבקש מהחניך שלי להתכונן, ויוצאים לגינה.

שני אתגרים הכנתי לנו. האחד היה לחלק את הגינה לשני חצאים – חצי לי וחצי לו – ואסור לעבוד את האמצע. כל אחד מאיתנו מחזיק כף בפה ועליה ביצה, כשהמטרה, כפי שניחשתם, היא לא להפיל אותה כמו במשחק המוכר שבו הולכים הלוך וחזור בשאיפה שהביצה תישאר שלמה. אבל! עם טוויסט קטן שלי שונו החוקים:

היינו צריכים להתקרב לקו האמצע, ולנסות לדגדג אחד את השני עד שתיפול למישהו הביצה, והמישהו הזה – מקבל את הביצה לתוך הראש, היישר מטוב לבו של האחר. אז איך בעצם תרמו החוקים ששונו לעבודה על שקט פנימי, קשב וריכוז ופיתוח חוסן?

ובכן, במשחק המקורי המשתתפים צריכים ללכת הלוך וחזור בלי שתיפול הביצה. אבל כשחושבים על זה, זה די "פרווה", כי חסר פה גורם שני שיעצים את האתגר הזה. הרבה יותר כיף בשניים, לא? ושימו לב, כעת היה על הילד להתרכז לא רק בביצה שעל הכף שלו, אלא להתרכז גם בכף שלי, ולהיות מודע לכל תנועה ולו הקטנה ביותר של הגוף שלי כאשר אני מנסה לדגדג אותו. הקשב שנדרש מן החניך במקרה זה היה פי שלוש מהרגיל.

הילד נאלץ להיות קשוב מבלי שיצטרך לשתוק. הוא יכול היה לדבר כמה שרוצה, כל עוד מסוגל לייצב את הכף היטב בפיו. איזה יופי! לקחתי את הקושי של הילד, ובמקום לדכא אותו או להעניש עליו – ייעלתי אותו לטובתו.

ואז הגיע אתגר הבננה, והחניך לא אוהב לגעת בבננות כל כך. אז במקום לומר לו לאחוז בבננה בידיים, שהן למעשה כלי המישוש שלנו ומשם מגיע רוב הקושי החושי, מיקדתי אותה באזור אחר: הצוואר.

המשימה? כל פעם אחד צריך לייצב את עצמו על "צלחת כושר מתנדנדת" למציאת איזון ושיווי משקל (דורש המון שקט פנימי), בזמן שהשני עושה סיבוב סביבו על הקרקע וכאשר מגיע לעמוד מולו, צריך להעביר לו את הבננה *מסנטר לסנטר*! נאלצנו למעוך את הבננה ולראות איך היא מחולצת אט-אט מן הקליפה, ואתם וודאי יכולים לנחש שבכל סיבוב הכול היה נראה מעוך ומגעיל יותר ויותר. אבל היי! האם ידעתם שבעיניי ילדים, מעוך ומגעיל זה ה-Cool ומגניב החדש? ראו ערך "סליים"!

על-ידי כך שהחניך שלי נהנה מהתרגיל, זה היה משהו מקורי שלא הכיר, ומשמעותי עבורו כי בסופו של דבר זו הייתה חוויה משותפת איתי כאדם שהוא אוהב – הוא פיתח את החוסן שלו וגילה עמידות מדהימה בפני בננה, ובהתחשב בעובדה שעושה לו לא נעים רק להניח עליה יד, היינו מפוצצים בבננה מעוכה בכל הצוואר והחזה.

כמובן שבסופו של יום כשביקשתי ממנו פידבק (חשוב!) הוא נהנה יותר מאתגר הביצה, אחרי הכול הוא עדיין פחות מתחבר לבננות. וזה בסדר, הציפיה שלי לא הייתה שיאהב לגעת בהן, אלא שיהנה יותר מהגועל מהן. אה! וחוויה כיפית נוספת שנוצרה בעקבות האתגרים הללו, הייתה כמובן השטיפה החופשית והמשוגעת עם הצינור, בואו רק נגיד שהתקלחנו מספיק לשבוע. ככה עושים את זה נכון ב"לב למען הצלחה"!

רוצים / רוצות לראות את הילדים שלכם נהנים ומתעצמים בדרכים כאלו?! צרו איתי קשר: 054-5420148 www.DanielShahar.com