.png){kind=small}
אחרי ההרצאה של היום, אני חייב לשתף אתכם בחוויה מטורפת. בפעם הראשונה בהרצאות שלי, העליתי את רובי, חבר האמת ששינה את חיי, אל הבמה.
סיפרתי לתלמידים על הדלת שרובי פתח לחיים שלי - דלת ששמה תקווה - ועל כך שרובי מאמין בסליחה ובהזדמנות שניה. כי ביסודי, כשרובי היה במעמד החלש ואני במעמד החזק, אני הייתי זה שצחק עליו.
ואת צדו השני של המטבע הרגשתי אני בחטיבת הביניים, כאשר התברר לי שלהיכנס לג'ונגל החברתי עם תסמונת טורט בתפקיד החלש - זאת מלחמת הישרדות לא קלה, מול הסביבה ובעיקר מול עצמך.
רובי עלה אל הבמה ונשא מספר מילים.
הוא שיתף את הילדים מנקודת מבטו, על איך שלא ראה את הדברים כפי שאני ראיתי. כי בעוד אני קורא לזה "הצלת חיים", הוא קורא לזה "הגיון בסיסי ביותר", וההירתמות הזו היא משהו שהיה עושה שוב בשביל כל אחד אחר, מבלי לחשוב פעמיים.
בסוף ההרצאה, ניגשו אליי ילדים רבים, חלקם משתפים מעול לבם וחלקם פשוט מודים על ההרצאה. לכל אחד ואחד מהם, הענקתי חיבוק. הזמנתי אותם קרוב אליי והכרזתי על חיבוקים חופשיים לכולם.
כי האנרגיה האנושית היא דבר שאין לו תחליף.
כפי שאני משתף בהרצאתי - המילה הקטנה או המחווה החמה, אלו הדברים שיכולים להעצים אושרו של אדם, ומספיקה דפיקה אחת בדלת, ביום שישי ספונטני כלשהו, כדי לשנות חיים של ילד מקצה לקצה.
תודה לרובי, מלאך חיי, על ההיגיון הבסיסי הזה שלך ועל היכולת לסלוח. תודה לאשתי אהובתי אלן, על הכוחות שאת מעניקה לי, על כל הפרגון וההערכה שלך. תודה לאחי היקר דור ולחברו אלמוג, על שהגעתם ליהנות מההרצאה והתגאיתם בי כך, זה כיף ומחמיא לי ביותר. ותודה גדולה לבית הספר אור תורה אריאל על סבב הרצאה שני מרתק ומחזק! אבל הכי חשוב - תודה אלוהים שבשמיים, על שאתה מאפשר לי פעם אחר פעם להאיר השראה על אחרים ולשנות חיים של ילדים לטובה.
